<h1>ספר החינוך מצוה ת"מ</h1>
<h2>דף יג.</h2>
שנצטוינו להקריב כל קרבן בבית המקדש ולא בחוצה לארץ, ועל זה נאמר [דברים י"ב] כי אם במקום אשר יבחר יי' וגו' שם תעלה עולותיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך, וכן הוא בספרי, אין לי אלא עולות שאר קדשים מנין, תלמוד לומר ושם תעשה כל וגומר, ועדיין אני אומר עולה בעשה ולא תעשה, פירוש עשה זה שזכרנו, ולאו ממה שנאמר בפרשה השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, שהזכיר עולותיך בפירוש, אבל שאר קדשים לא יהו אלא בעשה, תלמוד לומר ושם תעשה וכולי, כמו שבא לשם, וכמו שנכתוב בסדר זה בלאו שני [מצוה תל"ט] בעזרת השם. וכלל הענין שאפילו בשאר קדשים המקריבין בחוץ עובר בעשה ולא תעשה וחייבין עליהן כרת. משרשי המצוה כי בהיות מקום מיוחד בעולם לקרבנות וההתמדה בו לבקש משם את יי' אלהיך יתקדש המקום ונחה עליו רצון האל ושפע ברכתו שופע עליו תמיד, ויהיו לבבות בני אדם מתפחדים ומתרככים לזכרו וישוב כל איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיו בראותו אותו, ואם כל המקומות אשר יוכשרו להקרבה לא יהיה כן בכולן ידוע הדבר, וזה נאמר אצל הילדים עד אשר יגדלו בחכמה ויבינו בכל דברי התורה סודות נפלאים. דיני המצוה בלאו שני שבסדר זה [מצוה תל"ט] נכתוב קצת מהם, ויתר פרטיה בסוף מסכת זבחים. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן, ארצה לומר שהעובר על זה אפילו בזמן הזה והקריב קרבן חוץ לבית הבחירה שהוא מבטל עשה זה, ועובר על לאו הבא על זה כמו שנכתוב למטה בסדר זה לאו שני [מצוה תל"ט], אבל אין הכונה לומר שיהיה עלינו חיוב להקריב קרבן בבית המקדש עכשיו שהוא חרב, זה דבר ברור הוא.
